יחימוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט א' שוורץ) מיום 15.3.12 בתא"ק 9513-09-09. בפסק הדין התקבלה תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לפי סדר דין מקוצר, לאחר שבקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת, נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 14.3.12. עניינה של התביעה כפי שהוגשה לבית משפט קמא, בחוב נטען בגין שתי הלוואות אשר כנגדן שועבדו שתי פוליסות ביטוח חיים. בפסק הדין (פסיקתא), חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 562,998 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בנוסף לפסק הדין (מיום 15.3.12), מתייחס הערעור גם להחלטה מיום 14.3.12 בה נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן, וכן להחלטת ביניים מיום 5.10.10, שניתנה במעמד הצדדים, בה נדחו בקשה למחיקת כותרת ובקשת המבקשת לזימון בעלה לדיון נוסף שייקבע, על מנת שייחקר על תצהירו שצורף בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן.

2.הערעור ובקשה להארכת מועד להגשתו הוגשו ביום 7.1.13.

3.הנימוק המרכזי בבקשה להארכת המועד הינו משא ומתן שהתנהל בין הצדדים לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט קמא. לטענת המבקשת, מטרת המשא ומתן היתה להגיע להסדר אשר ייתר את הצורך בהגשת ערעור על ידה תוך שהוסכם על הארכת מועד להגשת הערעור עד לאחר סיום המשא ומתן. עמדת המשיבה, מנגד, היא, כי הסכימה להארכת מועד להגשת הערעור עד ליום 15.7.12 בלבד. לעמדות הצדדים ביתר פירוט, נדרש בהמשך.

הדין

4.נקודת המוצא בעניין זה, ידועה.

"הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."

בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06).

5.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מאפשרת לסטות מנקודת מוצא זו, בקובעה כי עת נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

"הוראה זו [תקנה 528 – ת.א.] נועדה לאזן בין שתי תכליות עיקריות. עניינה של התכלית האחת בחשיבות המרובה הקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. ביסוד תכלית זו עומדת זכותו של בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין וכן האינטרס של אותו בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף, השהיית הליכי הערעור עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השופטת (בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם) (הרשם י' מרזל); ח' בן-נון הערעור האזרחי (2004) 290 - 291). מנגד, ניצב אינטרס המבקש "שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון) וחרף מחדלו של בעל הדין למלא חובה שבסדר דין שהייתה מוטלת עליו" (ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג-רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ, פ"ד מו(5) 114, 121 (השופט - כתארו אז - מצא))."

רע"א 1778/07 עופר נ' דיין (27.2.07).

6.בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של "טעם מיוחד", המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד (בש"א 1711/12 רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.12); בש"מ 6229/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).

7.כפי שציין כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1778/07 הנזכר לעיל, הפסיקה לא הגדירה מהו אותו 'טעם מיוחד' אותו נדרש בעל דין להראות כדי שבקשתו להארכת מועד תיענה (ור' ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)). בענין זה נפסק, בין השאר, כי טעמים מיוחדים לענין תקנה 528 "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין." (רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07), בעקבות בש"א 5636/06 הנ"ל; ור' למשל גם רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12)).

8.ככלל, משא ומתן לפשרה אינו נמנה על המקרים המהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. על בעל דין לכלכל צעדיו על פי שיקוליו הוא ולא לסמוך על עמדותיו או מהלכיו של הצד שכנגד. זאת, תוך שיתכנו נסיבות בענין משא ומתן אשר הצטברותן תעלה כדי טעם כאמור. כך, למשל, חריג לכלל האמור נקבע במקרים בהם עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד או ממצג שיצר כלפיו או מהסכם שהושג או עמד להיות מושג, ואלה השפיעו על מהלכיו של בעל הדין וגרמו לו לאחר את המועד (ח' בן-נון, ט' חבקין, הערעור האזרחי, מה' שלישית, תשע"ג – 2012, עמ' 180; בש"א 5193/06 קוצקין נ' מדינת ישראל (11.7.06); ע"א 402/06 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל (14.6.06); בש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל (3.2.89)).

מן הכלל אל הפרט

9.על מנת לבחון האם נסיבות המקרה דנן עולות כדי טעם מיוחד, יובא תיאור עובדות שחלק מהן אינו שנוי במחלוקת, באשר למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים (החל מתקופת ההליך בבית המשפט קמא) ויבחנו טענות הצדדים לגבי ההתנהלות לאחר פסק הדין (ובפרט לגבי התקופה שלאחר 15.7.12, אשר היא במוקד המחלוקת).

עובר למתן פסק הדין

10.בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 30.6.10, הסכימו הצדדים להידבר על מנת לנסות להגיע להסדר, והדיון נדחה ליום 5.10.10.

בסיום הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 5.10.10 (בו ניתנה החלטת הביניים ובמהלכו נחקרה המבקשת על תצהירה), הומלץ לצדדים למצות את המגעים בניסיון לגיבוש הסדר, וניתנה לשם כך ארכה בת 14 יום.